גיען נ' משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה

החלטה

בפניי בקשה להשבת תפוס של משאית מס' רישוי 3157500 (להלן: "המשאית").

המשאית נתפסה ביום 8.8.10, בשל חשד לביצוע עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי סעיפים 2 + 4 + 13 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1994, ניהול עסק ללא רישיון לפי סעיפים 4 + 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968, ומטרד לציבור לפי סעיף 215 (א) (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לטענת המבקש, הראיות הקיימות בידי המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו, הן קלושות ביותר. לדבריו, המשאית נמצאת בידי המשיבה זמן רב, דבר הגורם למשיב, אשר פרנסתו תלויה בה, לנזקים כספיים רבים. כן טען ב"כ המבקש כי טרם הוגש כתב אישום וספק אם יוגש כתב אישום.

לטענת המשיבה, המשאית נתפסה כדין על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1968 (להלן: "הפקודה"), מאחר והיה יסוד סביר כי שימשה לביצוע עבירות, והייתה עשויה לשמש כראיה בהליך משפטי בשל אותן עבירות. לטענתה, מדובר בעבירות חמורות שיש אינטרס ציבורי רב במיצוי הדין עם העוברים אותן. כן טענה כי למבקש הרשעה קודמת בעבירה דומה ובכך יש להגביר את האינטרס הציבורי בעניין זה.

לדברי המשיבה, תכלית תפיסת המשאית היא לצורך חילוטה בהתאם לסעיף 39 לפקודה וכן למניעת ביצוע עבירות עתידיות באמצעות המשאית. כן ציינה כי כתב אישום יוגש כנגד המבקש במהלך החודשיים הקרובים.

דיון והכרעה

בבש"פ 342/06, חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 2006) (להלן:"פס"ד לרגו") סוכמו השאלות הטעונות הכרעה בבקשה כגון זו שבפניי.

השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם התפוס נתפס כדין. במקרה זה התשובה לשאלה זו היא חיובית. לאחר עיון בחומר החקירה, אני סבורה כי היה "יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה, או כאמצעי לביצועה", כנדרש בסעיף 32(א) לפקודה. כן יש ראיות בתיק החקירה כי המבקש היה שותף לשיבוש את החקירה. לעניין זה אני מפנה בין היתר לדו"ח פעולה מיום 1.8.10 המסומן ב', לתמונות ג'- י' וכן להודעה 8.

עם זאת, העובדה שהתפיסה היתה כדין, אין בה די. על בית המשפט לבחון האם קיימת עילה להמשך תפיסה, כפי שנקבע בפס"ד לרגו, בעמ' 9:

"לאורך השנים הבהירה ההלכה הפסוקה כי לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה (בש"פ 6689/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464, 471). גם אם עשוי להתקיים מקור סמכות לתפיסת חפץ מלכתחילה, אין בכל מקרה עילה מתחייבת להמשך החזקתו בידי הרשות בטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים, ועשויה לעלות השאלה האם נמצא אמצעי מידתי שיש בו כדי לאזן כראוי בין האינטרס הציבורי המבקש לשמור על פיקוח המדינה ביחס לחפץ, לבין זכותו של הפרט לממש את זכויותיו לגבי החפץ גם אם מימוש זה עשוי להיות כפוף למיגבלות. וכך הובהר בפסיקה:

 "לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים  מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה ועל בית-המשפט בתשובתו לביקורת על מעשי המשטרה, לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש" (רע"פ 1792/99 אלי גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3), 312, 323).

נדרשת, איפוא, בחינה שלה שתי פנים: האם המשך החזקת התפוס בידי המשטרה משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה; אם שאלה זו תיענה בחיוב, האם ניתן לשחרר את החפץ באופן ובתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה, מחד, ואת מימוש זכות הקנין של הפרט מנגד."

בטרם אשיב לשאלה האמורה, האם המשך החזקת התפוס משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה והאם ניתן לשחררו באופן ובתנאים שישיגו את תכלית התפיסה, עליי לבחון מהי תכלית התפיסה בענייננו.

תכלית תפיסת המשאית, לטענת המשיבה, היא לצורך חילוטה בעתיד ולצורך מניעת ביצוע עבירות באמצעותה בעתיד.

אשר לתכלית של החזקת תפוס לצורך חילוטו בעתיד. הסמכות להחזיק את התפוס עד להכרעה בבקשה העתידית לחילוטו נובעת מהרצון לוודא כי החפץ שמתבקש חילוטו העתידי יישמר עד לדיון בבקשת החילוט בתום ההליך:

 "תפיסת חפץ לצורך חילוטו מאחר שהוכתם בכתם עבירה, בין כיוון ששימש לביצוע העבירה, בין שניתן כשכר בעד ביצועה, ובין שניתן כאמצעי לביצועה, צופה פני עתיד ההליך המשפטי וסיומו. תפיסה זו מיועדת לאפשר למערכת אכיפת החוק לממש את סמכות הענישה שניתנה בידי בית המשפט לחלט חפץ הקשור בעבירה במסגרת העונש הנגזר על העבריין, ומשקפת את גישת המחוקק לפיה פגיעה בזכות הקנין לגבי חפץ שהוכתם בעבירה מבטאת עונש ראוי בנסיבות מתאימות. שאלה היא, באלו נסיבות החזקתו של תפוס בידי המשטרה לתכלית זו היא ראויה, ובאלו תנאים ראוי לשחררו, כדי להבטיח שלא תסוכל יכולתו של בית המשפט, בבוא העת, להורות על חילוטו." (פס"ד לרגו בעמ' 11).

במסגרת זו יש לבחון בנוסף לכך האם ניתן להשיג את תכלית תפיסת החפץ בדרך של "חלופת תפיסה":

"קיומו של מקור סמכות לתפיסת החפץ מלכתחילה אינו מצדיק בהכרח את המשך החזקתו לאורך זמן, ויש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסתו בחלוף זמן ואם כן, האם קימת "חלופת תפיסה" נאותה, העשויה להגשים בעת ובעונה אחת להגשים את תכלית התפיסה בלא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקנין. מקום בו ניתן למצוא נוסחת איזון נאותה כאמור, ראוי להחילה, תוך שחרור התפוס אגב קביעת תנאים מידתיים הולמים להגשמת תכלית משולבת של הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על זכויות הפרט."

בש"פ 342/06 הנ"ל, עמ' 3423.